פסק-דין בתיק ת"א 24476-09-09

1.         תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

העובדות הצריכות לעניין

2.         קרן קיימת לישראל היא הבעלים של חלקה 155 בגוש 6161. החלקה האמורה היא מגרש ברח' גולומב 42 בגבעתיים (להלן: " המקרקעין"). מדובר במגרש מלבני שמידותיו כ- 43X22 מ', ושטחו הרשום 927 מ"ר. הצלע הצרה יותר של המגרש פונה לכיוון צפון, לרח' גולומב. הזכויות במגרש, כפי שיפורטו להלן, הן זכויות במשותף (במושע).

3.         בפועל, מחולק המגרש לארכו לשני חלקים, אשר על כל אחד מהם בנויים מבנים.

4.         על החלק המערבי של המגרש בנוי מבנה שחזיתו הקדמית מרוחקת כ-6 מ' מהמדרכה של רח' גולמב. בחלקו האחורי של מבנה זה מצויה "חצר" בשטח של כ-209 מ"ר, ובסופה (סמוך לצלע הדרומית של המגרש) מבנה נוסף בשטח של כ-30 מ"ר.

5.         על החלק המזרחי של המגרש בנוי מבנה שחזיתו הקדמית מרוחקת כ-20 מ' מהמדרכה של רח' גולמב. בחלקו הקדמי של מבנה זה מצויה "חצר" בשטח של כ-220 מ"ר.

6.         לשון אחרת, המבנה הבנוי על החלק המזרחי של המגרש בנוי בהיסט לתוך עומק המגרש, בשעה שהמבנה הבנוי על החלק המערבי של המגרש קרוב יותר לרח' גולומב. שני המבנים בנויים בסמוך לקו "0" של קו האורך המפריד בין שני חלקי המגרש, אך כתוצאה מההיסט, אינם מחוברים זה לזה. החצר המשמשת את המבנה שבחלק המזרחי של המגרש מצוייה מצפון למבנה, לכיוון רח' גולומב. החצר המשמשת את המבנה שבחלק המערבי של המגרש נמצאת מדרום למבנה - בעורף המגרש.

להלן "סקיצה" של המגרש, (להמחשה בלבד).

7.         התובעים 5-7 הם בעלי זכות חכירה במחצית בלתי מסויימת משטח החלקה. ביום 19/4/2009 נרשמה הערת אזהרה על זכויות החכירה של התובעים 5-7, לטובת התובעים 1-4, מכח הסכם שבו רכשו התובעים 1-4 את זכויות התובעים 5-7 במקרקעין. לאורך שנים החזיקו התובעים 5-7 בחלק המערבי של המגרש ועשו בו שימוש ייחודי.

8.         הנתבעת 2 היא בעלת זכות חכירה במחצית בלתי מסויימת משטח החלקה. ביום 2/2/1993 נרשמה הערת אזהרה על זכויות החכירה של הנתבעת 2, לטובת הנתבע 3, בדבר התחייבות להימנע מלעשות עיסקה, על פי הסדר שקיבל תוקף של פסק דין. לאורך שנים החזיקה הנתבעת בחלק המזרחי של המגרש ועשתה בו שימוש ייחודי.

התביעה

9.         הצדדים (למעט הנתבע 1 שהוא בעל החלקה ונתבע באופן פורמאלי בלבד) הינם בעלי זכויות חכירה במשותף של החלקה, בחלקים שווים. כל צד מחזיק במחצית מסויימת של המגרש. התובעים מבקשים לפרק את השיתוף במגרש. מו"מ שביקשו התובעים לנהל עם הנתבעת באשר לבנייה משותפת על המגרש או בדבר הסכם שיתוף שיביא לפירוק השיתוף במגרש, לא עלה יפה. חלוקה בעין של המגרש, לאורך או לרוחב, תפגע באופן משמעותי בכמות הדירות שניתן יהיה לבנות על החלקה כולה, וכך ייפגע שווי הזכויות של כל אחד מהצדדים במגרש. לפיכך, מבקשים התובעים להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין, בהתמחרות בין הצדדים או במכירה לצד שלישי.

ההגנה

10.       הנתבע 1 ביקש לפטור אותו מהשתתפות בדיון. לשיטתו, מדובר בסכסוך בין החוכרים אשר הוא אינו צד לו. המינהל יכבד כל החלטה שתינתן בדבר פירוק השיתוף, ובלבד ששינוי ברישם הזכויות ייעשה בכפוף לתנאים הקבועים בהחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל. עוד נאמר בכתב ההגנה של המינהל: "בכל מקרה לא תינתן הסכמת המינהל מבלי שיתבצע רישום צו בית משותף".

11.       הנתבעים 2-3 טוענים כי התובעים 1-4 אינם בעלי זכויות במקרקעין ועל כן אינם יכולים לתבוע את פירוק השיתוף בהם. מסיבה זו יש למחוק מן התביעה גם את הנתבע 3, אשר אף הוא אינו בעל זכויות במקרקעין.

12.       לגופו של ענין טוענים הנתבעים 2-3 כי הנתבעת 2, כבת 70 שנה, חוכרת את חלקה במקרקעין משנת 1951 ומתגוררת בבית הבנוי על החלק המזרחי של המגרש, מזה 60 שנה. לאורך כל השנים, ועד לפני שנים ספורות, התגורר אליהו גטר ז"ל בבית הבנוי על החלק המערבי של המגרש. לאחר פטירתו, מכרו התובעים 5-7, שהם, ככל הנראה, יורשיו של אליהו גטר ז"ל, את חלקם במקרקעין לתובעים 1-4. התובעים 1-4 פנו אל הנתבעת 2, בטרם הגשת התביעה, כדי לקבל את הסכמתה לבנייה משותפת על המגרש, תוך הריסת הבית בו היא מתגוררת. התובעת דחתה את ההצעה, הואיל וכל רצונה הוא להמשיך את חייה בשלווה בבית בו היא מתגוררת. התביעה הוגשה בחוסר תום לב ומטרתה לכפות על הנתבעת 2 בנייה משותפת במקרקעין. הנתבעת 2 אינה מתנגדת לפירוק השיתוף בדרך של חלוקת המגרש לאורך, בהתאם לחלוקה הקיימת בפועל, אף כי היא סבורה שהמינהל לא ייתן הסכמתו לפיצול החלקה לשתי יחידות רישום נפרדות. הנתבעת אינה מתנגדת גם לפירוק השיתוף בדרך של רישום בית משותף, שבמסגרתו יוקצה לכל צד החלק בו הוא מחזיק כיום בפועל. הנתבעת לא תתנגד לבנייה שיבקשו התובעים לבצע בשטחם.

הראיות

13.       מטעם התובעים הוגש תצהיר של התובע 1. מטעם הנתבעים 2-3 הוגש תצהיר של הנתבעת 2. העדים נחקרו על תצהיריהם.

14.       בנוסף, מונחות לפני בית המשפט חוות דעת של שני מומחים מטעם בית המשפט.